אמא ובת זו לא ידעו שיש להם אותו מצב לב. וזה כמעט הרג אותם.

קיי: באפריל 2001 נאבקתי במה שחשבתי שהוא רק זיהום בסינוסים, הצטננות רעה או אלרגיות. המשכתי להשתעל ולילה אחד, זה נהיה כל כך גרוע שלא יכולתי לנשום נשימה. הלכתי לרופא שלי למחרת בבוקר והוא מייד שלח אותי לרופא קרדיולוג. אחרי שעבר כמה בדיקות, הוא אמר לי שאני במצב של אי ספיקת לב מוחלטת. הייתי בשוק.

חשבתי: אני אישה בריאה בת 52, איך זה יכול להיות? לזקנים יש בעיות לב. לא אני.

מסתבר שהיה לי קרדיומיופתיה, מחלה של שריר הלב שיכולה לגרום לאי ספיקת לב או דום לב.

בבית החולים הושמתי מספר צגים, חוסמי בטא וכדורי נוזלים. לבי היה צריך להתיישב. הייתי קרוב ל 200 פעימות בדקה. זה היה כאילו לבי היה בהילוך גבוה עם דוושת הגז לחוצה.

הרופאים התחילו לדבר על השתלת לב, אך רצו להעביר אותי למספר תרופות למשך מספר חודשים ואז לבחון מחדש. כשחזרתי בדצמבר, קיבלתי חדשות מפתיעות ומדהימות: התרופה עבדה. הבריאות שלי השתפרה ולא החמירה, מה שאומר שאני לא זקוקים להשתלת לב.

עברה כשנה עד שהרגשתי שוב כמו האני הישן שלי. עכשיו, אני יכול לעבוד, לקרצף את הבית, לצאת לקמפינג עם הנכדות שלי ולעשות את רוב מה שעשיתי קודם.

אני מבקר אצל הרופא שלי פעמיים בשנה והוא קורא לי נס של רפואה מודרנית. אבל הוא קורא לבת שלי ג'יל ה נס.

הנה למה...

ג'יל: מחלת לב הייתה הבעיה של אמי, לא שלי. חשבתי שאני חסין מפני זה כאמא בת 38 לארבעה. כל זה השתנה ב- 10 באפריל, 2009, יום שישי הטוב.

שמונה עשר בני משפחה התכנסו בבית החוף שלנו בוילמינגטון, צפון קרוליינה, לסוף השבוע. לא הרגשתי נהדר באותו בוקר והחלטתי לשכב. ילדתי ​​בת החמש נכנסה לחדר השינה וידעתי שמשהו לא בסדר כי התנשמתי באוויר ושפתיי הכחולות. בתי בת השמונה אז התקשרה 911, ודודי נכנס והחל בהחייאה.

בזמן שזה קרה, אמי הייתה בדרך חזרה מהמכולת.

קיי: כשפניתי ברחוב ראיתי אמבולנסים. כשיצאתי מהרכב, אחד הנכדים שלי היה לפני הבית. שאלתי אותו מה לא בסדר והוא אמר, "אמא הפסיקה לנשום."

מיהרתי לחדר השינה. ג'יל הייתה על הרצפה וצוות ה- EMS עבד עליה. הנחתי את ידי על הרגל שלה ושאלתי, "מה ה- BP שלה? מה הדופק שלה? "הם אמרו," אין לנו. "" מה הנשימה שלה? "" אין לנו. "ואז הם התחילו לזעזע אותה.

הם שאלו אותי על ההיסטוריה של לבה ובריאותה של ג'יל. אמרתי, "היא לא חולה, היא אמא, היא לא לוקחת אספירין ואפילו לא כדורי ויטמין. היא בסדר."

"נשים בריאות שלושים ושמונה ושמונה לא פשוט נופלות מתות," ענתה אחת מהן.

אחרי ההלם השישי הם פשוט הפסיקו. הרמתי את עיני והבנתי שהם עומדים לקרוא זמן מוות. אמרתי, "בבקשה לא, אתה צריך להמשיך, היא בריאה לחלוטין למעט מה שקורה עכשיו." התחננתי בפניהם: "ארבעה מהתינוקות האלה בחוץ הם שלה. אתה לא יכול תפסיק."

הם המשיכו והמשיכו בהלם הבא, הם קיבלו תגובה קלושה והחליטו להעביר אותה לבית החולים.

באמבולנס, בהלם ה -9, הם קיבלו קצב סינוס (דופק רגיל). כולנו הריענו. הייתה שעה ו 25 דקות מרגע שהפסיקה לנשום עד שהם קיבלו את קצב הסינוסים.

הלכנו במקור לבית החולים וילמינגטון ואז ג'יל - שהיה במצב אנוש - הועבר למתקן אחר במרחק של שעה משם. בעלה, טוני, פגש אותנו שם והיא הוכנסה לתרדמת המושרה רפואית במשך 72 שעות.

למחרת, לאחר ביצוע בדיקות, הרופא אמר: "מצאנו משהו נדיר ביותר." ברגע שהוא השמיע את המילים האלה, ידעתי. הרופא שלי אמר לי את אותו הדבר שמונה שנים קודם לכן. "לא הרבה אנשים עושים את זה", הוא המשיך. אמרתי, "אם תגיד לי שיש לה קרדיומיופתיה, אני הולך ליפול."

"איך ידעת?" הוא אמר מופתע.

אמרתי לו שהיה לי את זה בשנת 2001, אבל שלי הביא לגודש אי ספיקת לב. לג'יל היה דום לב.

"זה המקרה הראשון-אם של קרדיומיופתיה שראיתי," אמר.

בינתיים, נוירולוג פיקח עליה בזמן שהייתה בתרדמת כדי לבדוק את תפקוד המוח שלה, שלא נראה טוב. הרופאים התחילו לשאול לגבי משאלות הבריאות לטווח הארוך. "האם היה לה רצון מחיה?" הנוירולוג לא מצא שום תפקוד מוחי בשלב זה. מעט ידוע לנו, היה לה דלקת בסטף, שגרמה לחום והפריעה לתוצאות. למרבה המזל הם הבינו את זה ותוך כמה שעות לאחר סיום התרדמת המושרה, היא החלה להתעורר.

הייתי מעבר לאקסטזה - אפילו לא הכרתי אותה יכול תתעורר!

כמה ימים אחר כך, לפני שהיתה ממש מודעת למתרחש אך מדברת, היא רצתה לדעת אם טוני שלח את המסים. התאריך היה 15 באפריל.

אחת האחיות משכה אותי הצידה ואמרה שזה יהיה הנס שהיא לעולם לא תשכח. כנגד כל הסיכויים ג'יל היה חי וידע מה קורה. הלב מופעל מחדש רק ב -2% מהאנשים שליבם נעצר. מבין 2% מהם, פחות מ- 1% יש כמעט לא נזק מוחי. זה היה ג'יל.

ג'יל: הזיכרונות שלי מאותה תקופה מטושטשים, אבל זה הרגיש כמו לנצח. הייתי בטיפול נמרץ שבעה ימים ואז בבית חולים עוד שבוע. הייתי צריך ללמוד מחדש הכל: איזה יום זה היה, כמה ילדים היו לי וכו '. אבל בהדרגה, הכל חזר. הכנסתי קוצב לב ודפיברילטור לפני ששוחררתי. הלכתי לבית החוף להתאושש עוד שבוע.

ב- 8 במאי חזרתי לעבוד כמתווך בנדל"ן והסתדרתי עם הנורמלי החדש שלי.

כשאני חושב על הזמן שלפני האירוע, אני מבין שהתעלמתי מאותות אזהרה. היה לי המון לחץ בחיי כאמא עובדת. היה לי קוצר נשימה ונפיחות, אבל פשוט הסרתי אותו. חיי לא יצאו מאיזון.

הפרק הוציא ממני המון, אבל זה גם נתן לי השקפה חדשה. מה שחשבתי קודם לכן חשוב - שיהיה לי את הרשימות הראשונות והיה הכי טוב בעבודה שלי - לא משנה כל כך הרבה. כשאני מרגיש שאני נלחץ, אני צריך לדבר על עצמי מזה. אני יכול להרגיש פיזית את לבי פועם מהר יותר ולדעת שאני לא יכול לקחת את הסיכון הזה - למען בריאותי ו משפחתי.

קיי וג'יל חולקים את סיפורם כמתנדבים למען איגוד הלב האמריקני. יום האישה יחגוג את יום האם עם ה- AHA על ידי הפיכתנו טוויטר אווטרים אדומים ומשתמשים ב hashtag #GoRedForMom כדי לחגוג את בריאות הלב של האמהות בכל מקום; גם אתה צריך.