עורכי Country Living בוחרים בכל מוצר שמוצג. אם אתה קונה מקישור, אנו עשויים להרוויח עמלה. עוד עלינו.
כששמעתי לראשונה ש- PBS משדרת סרט חדש לגמרי, המבוסס על הרומן של ל. מונטגומרי משנת 1908 אן מג'ייבל גרין, הייתי יותר מעט עצבני. כמי שגדלה על סיפורי ילדות יתומות וחכמות כמו אן ומופעים בריאים, משפחתיים כמו בית קטן בערבההרגשתי מגנה על אן ולא רציתי שתמונתה תכה כתוצאה מהבהילות של הטלוויזיה המודרנית, שם הכל צריך להיות מהיר ומלא במסרים סוציו-פוליטיים אופנתיים במקום מיושן וטוב ערכים.
אבל ברגע שצפיתי בסצנה הראשונה של 90 הדקות אן מאת מג'ייבל גיימלס של ל. מונטגומרינשמתי אנחת רווחה. ברור שיוצרי סרטי הטלוויזיה לא רק אוהבים את אן, אלא גם מבינים את האחריות העצומה בהמצאת סיפור כה אהוב. וברור ש- PBS, עם כל השינויים שהתרחשו ב- 46 השנים האחרונות, עדיין מחויבת מראה לנו עולם מלא כורסאות נעימות ועלי סתיו רועדים ואהבתו התמימה והמהומה של הילד ספרים.
PBS
במובנים רבים, הסרט 2016 הוא ממש כמו גרסת 1985, אלא שהוא כל כך מתוקן בצבע עד שכמעט אפשר להריח את הלבנדר ו הרגישו את הרוח על לחייכם וטעמו את הלבבי ההוא (גם אם זה הופך את שערה של אן לגוון מעט היסטרי של כבאית אדום).
הטון של הדרמה מושלם: מתוק וחביב ופשוט כמו יום קיץ בחווה כפרית. יש הרבה יותר בעלי חיים במשק הבית הפעם, וזה טוב כי זה באמת נתן לי את התחושה שאנה גרה בחווה ולא רק בית בעמק. אתה גם יכול לראות יותר את העגמומיות בחייה שלפני גרין גייבלס, שעוזר גם בהבנה ובהערצה של דמותה.
אלה בלנטין עושה מעט כדי לשפר את הביצועים האיקוניים של מייגן עוקבים. האנה שלה מלאת שמחה ותמיהה באותה מידה על הנסים הקטנים בחיים, ובאותה מידה מועדת להתאוששות של ייאוש קיומי, אם כי היא בעלת אופי מתון יותר.
PBS
הדודה מרילה (שרה בוצפורד) רכה מעט יותר בגרסה זו, מה שמקל על אהדתה. אבל התוספת האמיתית לגלגול החדש הזה אצל מרטין שין, שהופך את הדוד מתיו לדמות הראשית הראויה שהוא ראוי להיות, ולא פשוט נייר כסף לקשיותה של מרילה. מערכת היחסים שלו עם אן נחקרת הרבה יותר במופע הזה מאשר בסרט של 1985, ובכל פעם שהוא מסתכל עליה עם הציוץ האבהי הזה בעיניו ליבך גדל בשני גדלים.
PBS
שוב, ישנם דברים מסוימים שהסדרה בחרה להבהיר עליהם מעט מוטלים בספק. בעיבוד הישן התייחסו להתפרקותם של אן ודיאנה כטרגדיה של פרופורציות אפיות, כפי שהיה מרגיש לשניהם, ואילו בגרסת ה- PBS ממהרים הרזולוציה.
PBS
אחרת, 30 הדקות הראשונות כל כך דומות להפליא לסרט של 1985, עד שזה נשמע כמו שיח חוזר על עצמו מילה למילה. זה כמעט כאילו היוצרים רצו לבזבז את כל ההובלה בצרחות, "תראו כולם, אל תדאגו, אנחנו לא מנסים לעשות משהו חדש כאן!!! "שזה טוב ויפה עד שתתחיל לתהות מדוע מישהו בכלל טרח לבצע עיבוד חדש אז כשכל כך הרבה טובים כבר קיימים.
בסופו של דבר, הפגם הגדול ביותר בגרסת PBS הוא בכך שהיא בוחרת רק להתמקד במחצית הראשונה של הרומן, וכך ליצור נרטיב סימטרי מאוד שמתרכז בשאלה האם הקוטרברט מתכוון לשמור על יתום קטן או לא אן. זה דברים מרתקים לסרט, אבל הבעיה היא שבמקרה הזה אנחנו כבר יודעים את התשובה.
PBS
אם הסרט באמת רצה להשתפר בגרסת 1985, הוא יכול היה לכסות את הספר כולו, ובילה יותר זמן במחצית האחרונה, שכן מבין מעט הביקורות על העיבוד המבוגר הוא שהוא מדלג על הרומנטיקה המתהווה של אן עם גילברט - אחד מסיפורי האהבה הגדולים ביותר שלנו זמן. אבל נראה כאילו נצטרך לחכות לסרט ההמשך, או העיבוד של נטפליקס לשנת 2017,אן, למען ציפורי האהבה סוף סוף לקבל את המגיע להם.