עורכי Country Living בוחרים בכל מוצר שמוצג. אם אתה קונה מקישור, אנו עשויים להרוויח עמלה. עוד עלינו.
"אל תדבר איתי כרגע" הזהרתי את שכני כשחצה את הרחוב לעברי. "אני בצורה לא טובה וקרוב באופן מסוכן לסיים את קו הנתונים."
הייתי באמצע הניסיון השלישי שלי לתקן את אורות חג המולד החיצוניים. רוב האנשים היו מסתלקים מזמן, אבל לא הייתי רוב האנשים. הייתה בי רוח החג והשכנים עמדו לראות את זה.
"אולי אתה צריך לחכות עד שיפסיק לרדת גשם כדי לעשות את הדברים החשמליים," אמר השכן שלי, סגר את עיניו ופוזל אלי. "כמו כן, שרפרף הצעדים הזה שקיבלת איזון בראש הסולם שלך לא נראה... רגולציה." נאנחתי והחלטתי שאולי הוא צודק - לא בגלל שפחדתי לפלרטט עם המוות פנימה בחצר הקדמית, אבל מכיוון שהילדים יהיו בבית בעוד שעה ועדיין הייתי צריך למצוא טאמאלות צמחוניות לארוחת ערב חג המולד שלנו, כמו גם מקור חד קרן נוצץ עם החיים האמיתיים קסם.
נשמתי נשימה עמוקה והפכתי את המתג. "אלוהים אדירים, עשיתי את זה! הם דולקים! "ואז הם הבזיקו, יחד עם הרצון שלי לחיות.
כל שנה, מההודיה ואילך, אני במצב חג מלא ומפוצץ, שזה המקבילה ל Threat Level Orange, אבל עם יותר שירה. יש אינסוף מתנות לקנות, ארוחות לתכנון ומסיבות בהן יש להשתתף, יחד עם עבודות ג’אמיות תואמות ועבודות צדקה, והמצאת דחפורים וכרטיסים כדי להתייחס אליהם ולחכות שעה לראות את סנטה. כל זה אומר שאני צריך לקחת נשימות עמוקות ולהזכיר לעצמי ליהנות מ"סיבת העונה ". זו דרך נוספת לומר "לבחון את גבולות הזעם שלי בקרב המונים גדולים."
לילה אחד התמוטטתי על הספה עם בעלי. באותו יום הקמתי וגזמתי את העץ, השתתפתי בשני תריסים, כמעט הרעילתי ילד בן 6 כי הבאתי עוגיות (עם אגוזים) מסיבת בית הספר של בתי, יצרה קישוטים עם ילדי וחמותי, הכינה שתי קדירות וסיימה את היום בנשנוש בחנות נרות מקורבת כשניסתה לטעון ש"כמה כמה קרמל "הייתה תחליף מתאים ל"שלג חורף" בזמן שילדיי השתגעו בחנות. הנר היה נקודת שפל.
ואז, בעלי שאל בנונשלנטיות, "למה אתה מותש?" הסתובבתי לאט ובהיתי בו, והזכרתי לעצמי שמדינתנו עדיין נושאת עונש מוות.
אף אחד לא אומר לך שהדינמיקה של החג משתנה בצורה דרסטית ברגע שאתה הופך להורה. אתה חושב שהיה לי לחץ כזה של חג בילדותי? לא. כל העולם התייחס אלי. הנטל הגדול ביותר שהיה לי אז היה סיום רשימת חג המולד שלי.
"רק שתדעי, החלטתי שאני רוצה צהוב-ילד טלאי כרוב שיער, "אני זוכר שסיפרתי לאמא שלי כמה ימים לפני חג המולד. "הייתי ממש לחוצה בגלל זה, כי אני יודעת שאמרתי לסנטה שאני רוצה את זה חום-שיער אחד לפני מספר שבועות. אבל אז תיארתי לעצמי שהוא יכול פשוט לפתור את זה. "טפפתי בפה עוגיה טרייה אפויה ודילגתי משם, בעוד אמי עמדה שם עם עיניים בולטות, אוחזת במרית שלה.
עכשיו אני מזהה את לופת את המרית רגש. זה היה אותו הדבר שהרגשתי בבוקר חג המולד כשבתי פתחה את המתנה שלה ואמרה, "אה, רציתי את הוורודה!" זה היה מיד אחרי שהיה לי בפועל קניתי את הוורוד, שמע אותה אומרת לסנטה שהיא רוצה את הכחולה, עמדה בתור במשך 20 דקות לקנות את הכחולה ועוד חצי שעה להחזיר את הוורוד אחד.
למרבה המזל, חג המולד עכשיו מאחורינו. סוף סוף אני מרגיש שאני יכול לנשום. למשל, היום קראתי ספר במקום לקרוא ביקורות על מוצרים המשווים בין קוביות מלח שונות בהימלאיה. כתבתי חיבור במקום להתייחס ל -150 כרטיסי חג המולד. שיחקתי את Candy Land עם ילדתי בת ה -4 במקום לאיים על חייה כשאנחנו מנווטים בחנות המשקאות בחיפוש אחר מוסקטו החביב על המורה שלה. לא עמדתי בגשם הקר ובהיתי בלוח חשמל. לא הייתי צריך להילחם בדחף לפגוע בהולך רגל במכוני ולא שקלתי להמשיך לעשן ככלי לניהול מתח.
"היה לנו חג מולד ממש נהדר", אמר לי בעלי אתמול בערב לאחר שהשכנו את הילדים למיטה. "אני יודע שזו עבודה רבה עבורך והכל פשוט היה מושלם." ואז השתתק, הרים את סנטרו ורחרח. "חוץ... האם אתה מריח עצים נרקבים? נר זה מריח כמו עצים נרקבים. אהבתי יותר את הקרמל. "