עדת הכבשים שמשוטטת ברכוש של מרי טילמן החלה ללדת תינוקות לפני מספר שבועות. בזמן האחרון מנהלת בית הספר בדימוס יכולה להביט דרך חלונה ולראות עשרות כבשים קטנים עוקבים אחר אמותיהם סביב המרעה. היא מוצאת עונג להתפעל מיצורים חמודים מרחוק, ומתענגת על העובדה שהיא לא צריכה לעשות אף אחת מהעבודות (האכלה, רועים) המעורבות בטיפול בהן. זה רגעים כאלו שמשכו את מרי, 73 ובעלה וויליאם, 75, לשכונה שלהם באזור למרגלות הרי הכחולים של וירג'יניה, חווה היסטורית שהם חולקים עם כעשרים אחרים משפחות.
כשבני הזוג פרשו לפני 10 שנים הם השתעשעו ברעיון לקנות חווה, אך מהר מאוד הבינו שהם לא עומדים במשימת החקלאות. הם הביטו באדמות חקלאיות ישנות בוורמונט, רוד איילנד ובמערב ניו יורק, אך התקשו למצוא רכוש שמתאים לצרכיהם המדויקים. "רצינו מקום שלא נצטרך לדאוג שמישהו יקים חניון בשולי הנכס שלנו," אומרת מרי.
באדיבות חוות בונדורן
כאשר החיפוש שלהם הוביל אותם שימור חוות קרו בסוואמסקוט, מסצ'וסטס, הם ידעו שהם רוצים לראות התפתחויות נוספות כמוה: בשכונות שבהן יש אדמה של כל בעל בתים, ובחווה מרכזית מושכר לחקלאי דייר. זה הביא אותם ל חוות בונדורן בוירג'יניה, בערך 18 מייל דרומית-מערבית לצ'רלוטסוויל.
"כשירדנו לכאן זה כנראה המקום הכי יפה שראינו", נזכרת מרי.
בכל בוקר ויליאם מביא לה קפה במיטה, והיא קוראת כשעה לפני שקמה לאכול ארוחת בוקר. ואז, תלוי ביום ובשעה של השנה, היא עלולה לצאת לחממה שלה כדי לטפל בזרעיה, או לבדוק את גינת הירק שלה. היא עלולה לבלות את אחר הצהריים שלה בהתנדבות עם מאסטר נטורליסטים מאסטר וירג'יניה, ארגון המוקדש לסייע בשימור אדמות הציבור של המדינה, או לכהן בדירקטוריון החווה.
"החווה חשובה לי מאוד. נוכל לדפוק את זה אם לא נזהר אז אני מרגיש חובה להסתבך עם המתרחש ", היא אומרת על תפקידה בדירקטוריון.
באדיבות מרי טילמן
הטילמנס הסתובבו הרבה במהלך השנים, מקפצים מאלכסנדריה, וירג'יניה, לפרובידנס, רוד איילנד וערים בין לבין, בזכות ויליאמס עבודה עם שירותי הגירה והתאזרחות בארה"ב, כך שהעברה מניו ג'רזי למרגלות הרי הרי בלו רידג 'הייתה קלה יחסית מעבר. זה היה במקביל לסגירת הקריירה שלהם. "פרישה היא אמנות", אומרת מרי. "יש אנשים שיושבים סביב, אבל מעולם לא יכולתי לסבול את זה. הייתי צריך למצוא דברים שאני אוהב לעשות ויש להם משמעות. "
שלא כמו הרבה זמזום סביב agrohoods במגמת נדל"ן למגורים בימינו, לחוות בונדורן עבר חקלאי אותנטי. הנכס בן 2,300 דונם הוא אחד החוות הארוכות ביותר המופעלות במדינה, עם 10 דונמים של כרמי יין, 1,000 דונם של יער מוגן, וכ- 26,000 עצי תפוחים מימי המלח שנות ה -18. זה שימש כחוות בקר במשך יותר ממאה שנה. למעשה, המשפחה שמכרה את בית המגורים ליזם המקורי, קראו, בשנת 2006 גידלה שם בקר של הרפורד מאז שנות הארבעים.
באדיבות חוות בונדורן
"יש התפתחויות אחרות שיש בהן פרשנות - הן בעצם מקצות 50 דונם לשטח משותף, אסימון בקר, וגינה ", אומר האנטר מק'קרדל, סגן נשיא בכיר בפיתוח אתרי נופש עבור הטבע הטבעי, היזם שמאחוריו בונדורן. "אבל זה לא מודל אמיתי של חווה. אף אחד לא יכול להרוויח דולר על 50 דונם של בקר. יש לנו 188 ראשי בקר. אנו מאפשרים לחקלאים מקומיים להמשיך לחוות [כאן], ואילו אם היינו קוצצים את האדמה לחבורה של הרבה גגות אדומים קטנים, החקלאים האלה היו צריכים לעבור. עכשיו קשה יותר לחקלאים למצוא אדמות כי הכל מתפתח. "
באדיבות חוות בונדורן
ריטריטים טבעיים, שנוסדה על ידי שחקן הרוגבי לשעבר ומנהל קוקה קולה מאט ספנס, שהוא גם הבעלים של ומפעילה נכסים דומים בסמוך לגנים לאומיים ברחבי בריטניה, קנתה את חוות בונדורן בשנת 2013. בשלב זה, קריסה בשוק הנדל"ן ומוות טרגי של היזמים הראשונים - רוברט בולדווין ודייויד בראון, מתו כשמטוסם נחת על הנכס בתנאים מעורפלים - כבר איימו על אורך החיים של הקונספט שכונה. המבקרים כינו זאת כישלון. "קנינו את זה כי האמנו בזה. קנינו את זה ממש מתסכול וגרדנו קשה עם וולס פארגו לעשות את זה, "ספנס אמר לפרסום C-ville בשנת 2014, חשף גם תוכניות להקים בית למשפחתו שם.
באדיבות חוות בונדורן
המטרה הייתה תמיד "להתחתן עם פיתוח עם שימור המרכיבים האקולוגיים והמורשת התרבותית של הארץ", אומר מק'קרדל. כאשר העבר הביתי עבר לידי היזמים, פקידי המחוז אישרו את האמנה כי הוא התמקד בשימור קרקעות ולהסתדר עם כמה שפחות בתים. מאתיים בתים יכלו להתאים שם, אך מגרשים היו מוגבלים ל 99, מסביר מקארדל. נכון לעכשיו יש רק 20 בתים מיושבים בחווה, שמונה בבנייה ועוד 21 מגרשים למכירה.
באדיבות חוות בונדורן
באדיבות חוות בונדורן
העיצוב של הקהילה ממקם בכוונה מגרשים בשולי אזורים מיוערים, כך שבתים אינם, כמו שאומרת מרי טילמן, "נפלו פנימה אמצע מרעה. "זה משאיר את אדמת המרעה ללא הפרעה ופתוחה לחקלאות, מה שמבטיח גם הרבה מקום (ופרטיות) בין שכנים. אדמותיו של כל בעל בתים - מגרשים נעים בין שניים עד 90 דונם - מוגנות על ידי שתי הקלות: אחת לקרקע חקלאית ואחת לקרקע מיוערת. יש הטבות מס עבור ההסדר, והטבות נראות יותר, כמו שיש בקר וצאן ממש מעבר לדלת הכניסה שלך. (ההקלות מאפשרות לחקלאי דיירים לבעלי החיים שלהם ברכוש של אנשים.)
"אחד הדברים שממש מגניבים במקום הזה הוא שהיזם עודד את הקהילה להיות מעורב במה שקורה עם החווה," אומרת מרי. "אנו מעורבים בניהול החווה, ביצירת התקציב, כי בסופו של דבר החווה עומדת לעבור לשטח ידיים של האנשים שגרים כאן, האגודה הקהילתית, במקום שיש מפתח שיקבע את הכל. "
באדיבות חוות בונדורן
פרויקט קהילתי שנערך לאחרונה כלל הצבת גדר כדי להרחיק את הבקר מהזרם. בעוד שהשכונה אוהבת את תחושת החווה האותנטית שפרות מסתובבות מספקות, היא גם מוקדשת לעשות הדבר הנכון מבחינה סביבתית - לא באמצעות קוטלי חרקים רעילים וכדומה - ובקר בנחל מהווה א בעיה. "הנחל שלנו נתקל בנחלים אחרים ובסופו של דבר גם מפרץ צ'סאפק", אומרת מרי, ומסבירה כי הבקר של בונדורן שמרוקן את הפסולת שלהם במים הוא בעייתי. "זה נראה רחוק מכאן אבל אנחנו חלק מקו פרשת המים. זה מצטבר ואנחנו מחויבים לשימור הנחל כך שהוא יתרום למים טהורים בהמשך הדרך. "
המחויבות של הקהילה לפרקטיקות תקינות לסביבה ניכרת גם בעמידה של בעלי בתים בכללי הבנייה הירוקה המחמירים של הפיתוח. כל התוכניות לבנייה חדשה מאושרות על ידי ועדת סקירת תכנון שמבטיחה כי בתים הם אנרגיה יעיל - תהליך שמגן על השקעות בעלי הבית ועל הסביבה בטווח הרחוק. הטילמנס התגורר בעבר בקורל גייבלס, פלורידה, שכונה שאכפה הנחיות בסביבה גופי צבע, גידור וגופי החצר הקדמיים, כך שהם לא מצאו את תקנות הבנייה של בונדורן הטלת. החלק האחד שהם מצאו מאתגר היה למצוא גופי תאורה חיצוניים שנפגשו תקני שמיים כהים, אבל מרי מאמינה שזה היה שווה את זה. "כשאתה יוצא לבונדורן בלילה אתה בקושי יכול לראות את היד שלך מול הפנים שלך," היא אומרת.
באשר לשכניה העתידיים והנוכחים, היא יודעת שהם לא היו מעמידים את בתיהם בעצמם דרך בדיקת התקנים הסביבתיים המוקפדים של הקהילה אם זה לא היה חשוב להם. היא שמה לב שרבים מבעלי הבית שלה, שרוב הם בגיל פרישה עם אנשים מסוימים בסוף שנות ה -40 לחייהם המוקפצים, הם מחשבות טובות ששמחו בחייהם בעבודה. כשאתה מכהן איתם בוועד שכונתי, היא אומרת, אתה מקבל מומחיות מדהימה.
לאחר שגרה שמונה שנים בחוות הבונדורן, מרי עדיין קסומה מהנוף. "כשאני קמה כל בוקר ויוצאת אל המרפסת הקדמית שלי, אני משקיפה על הארץ השמורה והיפהפה הזו", היא אומרת. "זה מתנה."
עקוב אחר מדינה חי עריבית.