ראיון: לחצי בריאות הנפש על אשת איכרים מודרנית - הקרן לבטיחות בחווה

חיי מדינה מראיינת את אשתו של האיכר ג'ניפר דאון על מאבקיה בבריאות הנפש ועל מה שהיא עושה כדי לעודד אחרים באמצעות ה קרן הבטיחות בחוות חשבה בשבוע הראש שלך.

"החלק הטוב ביותר הוא אורח חיינו - הוא יפה, במיוחד לילדים שלנו. זה האוויר הצח שמקבלים כל יום והיות בחוץ - הכל עוזר. "כך מתארת ​​אשתו של האיכר, ג'ניפר דאון, את שגרת החקלאות של משפחתה בדבון.

אבל אוויר נקי וטבילה בטבע בצד, ג'ניפר גם מודה שזה יכול להיות מאתגר נפשית.

"החלק הגרוע ביותר הוא השעות הארוכות. זו לא משרה בתשע עד חמש - מדובר בבקרים מוקדמים, בלילות מאוחרים ובזמן מוגבל כמשפחה. זה לא שני עד שישי - זה כל השנה, כל יום ויום. "

דיברנו עם ג'ניפר, כחלק מה- קמפיין Mind Your Head של קרן הבטיחות בחווה, להאיר אור על בריאות הנפש בענף החקלאות והחקלאות. כדוברת ג'ניפר חלקה באומץ את סיפורה בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות.

למרבה הצער, החקלאות מזוהה מזמן עם בריאות נפשית לקויה והיא עדיין עומדת כאחד המקצועות עם שיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר בקרב עובדיה (ONS, 2018). אך בדרך כלל, ראשינו פונים לעתים קרובות היישר אל החקלאי הגברי המסורתי שעובד את האדמה, מאיים את המכונות ומתפקד כמפרנס. אבל מה עם שאר בני משפחת החקלאות?

אם לשני ילדים קטנים ונשואה לרפתן, נתן, ג'ניפר ילידת קורנוול עברה בשנים האחרונות שני פרקים של בריאות נפשית לקויה. בפעם הראשונה, קצת אחרי שהפכה לאמא חדשה, היא קיבלה צורה של דיכאון. שנה לאחר מכן זה התבטא כבולימיה.

כאן ג'ניפר חולקת את סיפורה ואיזה עצה הייתה חולקת עם נשותיו של חקלאים אחרים בתפקידים דומים ...

איפה פגשת את בעלך?

הייתי במכללה ולמדתי שירותים ציבוריים. גרתי בסולטאש, קורנוול - עיירה שלמה! בעלי התגורר באותו אזור כמוני ונפגשנו בקבוצת איכרים צעירים.

אז התחתנתי לחקלאות. התחלתי לעזור כשאני יכול ואז נולדו לנו ילדים. אני עדיין עוזר כשאני יכול עכשיו - להכנס לפרות, לעזור לחלב, להאכיל עגלים. היינו יחד 11 שנים.

איך היה להיות אשת איכר?

אהבתי את זה! זה לא שלב אותי לעבור לחקלאות אבל ההתניידות גברה עליי - במיוחד התרחקות ממשפחתי והחברים שגדלתי איתם. היינו בחווה בהייל שבקורנוול, מלכתחילה, ואז, כשבעלי קיבל קידום, פירוש הדבר היה לעבור לבודלי סלטרטון, במזרח דבון.

מתי הבנת שבריאות הנפש שלך סובלת?

בעלי הוא שהבחין שאני לא בסדר, חצי שנה אחרי שילדנו את ילדנו הראשון - הרגשתי מבודד ובדד וכל שאר הדברים שמגיעים עם להיות הורה חדש. זה גבה את אותותיו - חוסר השינה והשינוי בחיי היומיום שלי.

בעלי היה רגשי למדי לומר לי שהוא לא חושב שהכל בסדר, במיוחד כשלא תמיד הוא שם כדי לחזות בדברים ממקור ראשון. הסרתי את הרגשות האלה ואז חשבתי בראשי 'בעצם, משהו לא בסדר, אני לא אני'.

איזו פעולה נקטת?

הלכתי וקיבלתי עזרה מהרופא שלי והשתמשתי בתרופות.

ואז התחלתי להתאמן. אני הולך לחדר כושר ואני רץ מדי יום - זה מנקה את דעתי ומוציא אותי באוויר הצח. הבת שלי בבית הספר היסודי והבן שלי הולך לגן שלוש פעמים בשבוע אז אני הולך אז ובערבים.

אני הקים ועדה לגיל הרךגם כדי לצאת ולפגוש אנשים חדשים שהפכו אז לחברים שלי. הרגשתי הרמת משקל מהכתפיים והיה לי כמה אנשים לדבר איתם מלבד ילדי ובעל.

שלוש מהנשים האחרות הן נשות רעבות, ואחת מהן נאבקת די קשה בחרדה אנו סומכים זה בזה וודא כי אנו שולחים טקסט אחד לשני על בסיס יומיומי, אם לא שבועי, רק כדי להיכנס ולהיות שם אחד לשני.

מדיה חברתית עוזר לי גם במובנים רבים. (לג'ניפר יש עוקבים של 6.6 ק"ג בטוויטר.) עזרה לאנשים אחרים באמת עוזרת לי ולדעת שאחרים יכולים לגלות בי אם הם זרים גמורים או לא, זה מדהים. להיות פתוח לגבי הסיפור שלי בתקווה מעודד אחרים לעשות את אותו הדבר.

האם היית מסרב ללכת מהרופא הראשון בהתחלה?

כן, הרגשתי מטופש. לא הבנתי מה קורה בעצמי לפני שאובחנתי ועשיתי את המחקר שלי. חשבתי שאני רק אמא חדשה והכל בא כחלק מהחבילה. חשבתי שהרופאה תצחק אותי, אבל האישה שראיתי הייתה מבריקה והיא לא צחקה. היא שאלה אותי המון שאלות על השגרה שלי ואיך הייתי לפני שהיו לי ילדים ועברנו לגור בבית. היא באמת עזרה.

מה לדעתך גרם לבולימיה שלך שנה לאחר מכן?

זה משהו שאני לא יכול להסביר את עצמי. עד היום אני עדיין לא יודע מה הטריגרים שלי אבל זה משהו שהתגברתי עליו והייתי כבר שבעה חודשים. אתה מקבל ציונים על ידי המומחים והייתי בינוני-גבוה.

הילד שלי דווקא ראה אותי חולה פעם אחת ואמר "אבא, למה אמא ​​חולה?" זו הייתה נקודת מפנה עבורי - לא רציתי שהם יצטרכו לראות את זה.

הכל עכשיו מזהיר. לפעמים אני לא מבין את עצמי

איזו עצה היית נותן לנשים אחרות בתפקידים דומים?

אין במה להתבייש. הודעתו לעצמכם היא אחד הצעדים הקשים ביותר. לך לדבר עם מישהו וקבל עצות אם אתה יכול. סומך על מישהו, בין אם זה רופא משפחה או חבר - דבר על זה ויידע מישהו אחר כדי שהוא יוכל לעזור לך.

העצה שלי לבעליהם תהיה פשוט לדבר איתם על זה. אל תהיו דוחפים, ברור, אבל שאלו אם הם בסדר או אם יש משהו שתוכלו לעזור להם או לראות אם הם רוצים לדבר. פשוט תהיה שם בשביל אשתך כאילו שהיא שם בשבילך - זה מסע דו כיווני.

מה הדבר היחיד שמשמח אותך באמת?

להיות עם המשפחה שלי - בכל פעם שיש לנו זמן ובעלי לא עובד. יש לנו משפחה קטנה ואנחנו גרים באזור יפהפה ואנחנו פשוט מפיקים את המרב מהזמן שיש לנו אחד עם השני.

למידע נוסף על 'אכפת לראשך', בקר בכתובת yellowwellies.org או עקוב אחר @yellowwelliesUK בטוויטר / פייסבוק באמצעות ה- hashtag #MindYourHead.