בחודש מרץ, עם נעילת נעילה לאומית, פניתי אל הגבעות. פשוטו כמשמעו. ברחתי את ארבעת קירות הדירה המשותפת שלי בדרום לונדון, זרקתי את עצמי לרחמי אמי ואבי. לא הבנתי כמה השתוקקתי לבדידות עד שהגעתי לכפר הסומרסט שלהם, אבל ביליתי את החודשים האחרונים בבידוד נהדר.
מה שאפשר לכנות 'איש מקצוע צעיר', זה יוצא דופן כמה מהר נסוגתי חזרה לעצמי הילדות שלי לאחר שחזרתי לבית המשפחה. בזמן שכולם ביצעו חידוני זום ושלטו באומנות של בצק חמצמץ, הייתי עסוק בלהיות אנטי-חברתית - לגלות מחדש את המופנם הפנימי שלי, ולהבין שאני ממש די אוהב אותה. באמת, היא תמיד הייתה שם. בסופו של דבר היא אני, בסופו של דבר. היא הייתה הילדה שהסתתרה מתחת למיטה בכל פעם שמישהו דפק על הדלת והלך סלק אם ילד כל כך מסתכל עליה (עדיין, אם אני כן).
אבל ככל שהתבגרה, אתגרתי אותה להיות פחות נסוגה. אמרתי לה שהיא לא תגיע רחוק מאוד בחיים שמתחבאת מתחת למיטה. גרמתי לה לעבור ללונדון ולקבל עבודה. דחפתי אותה הרחק מאזור הנוחות שלה עד שהיא הייתה לכל דבר ועניין והפכה להיות מוחצנת. טה דה!
"השוויתי להיות עסוק בחיים מלאים ומאושרים"
עד 23 במרץ 2020 החיים היו קדחתניים ומאוכלסים בכבדות. משרד ביום, אירועים בלילה. תמיד מתרוצץ, תמיד מאוחר. במובן מסוים השוויתי להיות עסוק בחיים מלאים ומאושרים. אם לא הייתי מסתפק בכל שנייה במשהו, בטח הייתי
בּוֹדֵד?אבל להיות לבד לא תמיד משווה להיות בודד. כמובן, זה בהחלט יכול להיות זרז. למרבה האירוניה, חוויית הבדידות העמוקה ביותר שלי התרחשה כשעברתי ללונדון - עיר של כמעט תשעה מיליון. מעולם לא הייתי לבד ובכל זאת מעולם לא הרגשתי מבודד יותר. לאחר שהגיעה מארצונה הירוקה והנעימה של אנגליה, העיר חשה מדהימה ולא מרוצה. היו אנשים בכל מקום, אבל לא יכולתי לדבר עם אף אחד מהם. לכולם הייתה מטרה, חוץ ממני.
מלט מולרתמונות של גטי
כפרים מבודדים מעצם טבעם ובכל זאת אני מרגיש פחות לבד כשאני באחד - מוקף עצים ושדות, במקום ארבעה קירות. זה סוג הבדידות שמרגיש משחרר במקום לחנק. רחוק מההמון המטריף. אחרי שאמרתי את כל זה, אני לא רוצה לרומנטיז את החיים הכפריים. אני יודע שאצל כל כך הרבה אנשים הכפרי הוא בודד לחלוטין. עבור חקלאים העובדים לבדם כל היום, זקנים שיקיריהם התרחקו ובני נוער שנלכדו בבית עם (חס וחלילה) הוריהם - הבידוד יכול להרגיש מעיק.
אבל בחודשים האחרונים נהניתי מאוד להיות נערה בת 27, להתגורר במנעול במלון של אמא ואבא. הייתי נותן לו שלושה כוכבים ומציע להם לקבל טבח חדש, אבל זה היה מרענן לנתק את עצמי מההמולה של חיי העיר. ישנתי בחדרי הישן, ביקרתי מחדש באדם שהייתי לפני שגדלתי. היא נהנתה מבדידות. למעשה, צריך את זה. מוחצנים הופכים לחיים בהמונים, אך מופנמים מתחילים להמריץ מחדש כשהם לבד. ותהיה לי אנרגיה מחודשת - חודשים של בדידות קרובה הפכו אותי לארנבת דוראצ'ל.
"חזרתי לבקר את האדם שהייתי לפני שגדלתי"
בלי הסחות דעת של פגישות ומפגשים, קראתי ספרים, רץ, כתבתי וכתבתי את מרכיבי חיי, החלטתי מה אני רוצה לשמור, ומה אפשר להשליך. אני מבין עכשיו כמה חשוב לי להיות תחושה של אושר מובנה, להיות חבר שלי. הסתמכות מלאה על מקורות חיצוניים עלולה באופן אירוני לגרום לי להיות בודד יותר, מכיוון שברגע שהם נעלמו, אני מרגיש חסר נוחות. אני חושב שבריא להתאמץ מדי פעם לבדידות - להוכיח שאני מספיק כמו שאני.
מפתה, עם זאת, אני לא אהפוך לשכיבה מוחלטת, אבל העסקים התחרותיים ויומן תפוס. באמת, אני לא מופנם ולא מוחצן (וגם לא ארנבון של דורסל) אלא חתול חיית מחמד מופרז - חושק בחיבה אנושית אך גם דורש מרחב משלה. במהלך חודשי המפגן שלי, היה נחמד להוציא אותי מהזקנה מתחת למיטה ולהכיר אותה שוב.
עוד על בדידות:
- 6 דרכים מעשיות לנצח בדידות אם אתה גר לבד
- 15 ארגונים שיכולים לעזור לאנשים להרגיש בודדים
- 12 מגזעי הכלבים הטובים ביותר העוזרים להתמודד עם בדידות
אוהב את המאמר הזה? הירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל מאמרים נוספים כאלה שיישלחו ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך.
הירשם
קטע התגובות הזה נוצר ומתוחזק על ידי צד שלישי ומיובא לדף זה. יתכן שתוכלו למצוא מידע נוסף באתר האינטרנט שלהם.